פתיחת הספריה

דברים לפתיחת הספריה / גילת לוין.

העברת הספריה למעונה החדש הייתה מהפרויקטים הראשונים שיצאו לדרכם, ואולם כשלוש וחצי שנים חלפו עד שהגענו אל קו הסיום. דליה נחמן פרחי שהתגייסה לפרויקט מתחילתו, הגדירה את הפרוגרמה שהיא מכלול הצרכים והשימושים הן של הקוראים והן של הספרנית, תכננה את התכנית האדריכלית, חשבה ועיצבה כל פרט בחלל הפנימי של הספריה ללא לאות.
האמת שיש כאן דוגמה ומופת בהתנדבות למען הקהילה.
לא פשוט לאדריכל להעסיק בעלי מקצוע שהם מתנדבים, ולא פשוט לבצע עבודה בסדר כגודל כזה ובהיקף כזה בהתנדבות. התגייסו מיטב הכוחות, בראשם עמדה כמובן דליה, שלומי אנג'ל שפיקח ותרם מניסיונו העשיר כנגר אומן ויחד עם דליה עמל וטרח שכל הפרטים יתבצעו כמתוכנן. רחל צחורי וחיים שעמלו שעות רבות בשבועות האחרונים על העברת הספרים, ארגונם וסידורם על המדפים. ליאת מזרחי המזכירה ואליהו שהיו שם תמיד לעזר.



אכן קהילת עין-ורד מתפתחת באופן טבעי מתוך נתינה וקבלה, ודרך חילופין אלו נוצרים ומטופחים קשרים. מצאתי סיפור שמתאר פעולת גומלין הדדית זו.
זהו משל על אדם שניתנה לו הזדמנות על ידי מלאך - לבקר בגן עדן ובגיהנום. תחילה ביקר בגיהנום והמראה היה מדכא. שולחן משתה ענקי היה מלא בכל סוגי המזון שרק אפשר להעלות על הדעת. ישובים סביב השולחן היו אזרחי הגיהנום. אבל השולחן היה גדול מדי, ורק בעזרת כלים ארוכים הקשורים ברצועה לאמת ידם של הפטרונים אפשר היה להגיע אל המזון. אך בגלל אורך הכלים לא היה אפשרי להגיע אל הפיות עצמם. זה השאיר את תושבי הגיהנום רעבים ומעונים בתיסכולם.
האיש שהיה להוט לעזוב את המקום ביקש לבקר בגן העדן. בגן העדן הוא נדהם לגלות בדיוק את אותה התפאורה אך עם הבדל בולט אחד. דיירי גן העדן היו כולם מאושרים שבעים וחברותיים. משתאה שאל האיש את המלאך כיצד יתכן הדבר, ונאמר לו פשוט להתבונן יותר מקרוב. ואז גילה את ההבדל היסודי בין גן עדן לגיהנום:
במקום להיאבק לשווא להאכיל את עצמם, האכילו הנשמות בגן העדן זו את זו ללא כל מאמץ.
הספריה היא דוגמה לכך שאנו יכולים ליצור גן עדן קטן אצלנו בעין ורד . כשניתן באהבה לחברינו בקהילה, נזכה גם לקבל באהבה את השפע שיבוא בתמורה.




כל הזכויות שמורות למושב עין ורד  |  הוספה למועדפים   |  הפוך לעמוד הבית  |  חזור למעלה

עיצוב: Tween-id

 

לייבסיטי - בניית אתרים