משחקים מהעבר

"משחקי ילדים פעם והיום"

מאת:  זלו דרוקר

בהתבונני היום במשחקי הילדים, במגוון הרחב של שפע צעצועים ואביזרים, בעידן הפלסטיק, הטלוויזיה, משחקי וידאו ומחשב וטלפון סלולרי וכל חכמת האלקטרוניקה, ובנוסף כשרוב הילדים מוקפים בסבים וסבתות שמעניקים להם מתנות בכל אירוע מזדמן, וארון הצעצועים בחדר הנכדים גדוש בבובות, מכוניות גמדא וכו', הרי שאין בכלל להשוות לתקופת ילדותי.
אנחנו, הבוגרים של היום, גדלנו בתקופת מלחמת העולם השנייה, מנותקים במעט משאר העולם. בהמשך פרצה מלחמת השחרור ולאחריה באו ימי הצנע של השר ד"ר דב יוסף, והורינו היו עסוקים בפיתוח המשק ובביטחון.
בבית היו משחקים מעטים, כמו ספרן (עם תמונות של כל הסופרים דאז), משחקי קוביי כמו ריצ'רץ' וכמובן שח ודמקה וקלפים למיניהם. לבנות היו גם בובות עשויות מגומי או מבד ממולא בסמרטוטים או מחרסינה. בגן הילדים היו קוביות ומכוניות קטנות מעץ וסולמות לטיפוס.
את המשחקים האמיתיים שיחקנו בחוץ, ברחוב. מכוניות כמעט ולא היו ומשחק ברחוב לא היה מסוכן. הכיכר שליד ביתי הייתה כולה חולית, והילדים מכל הסביבה התרכזו בה. שיחקנו בבלורות (גולות), במשחק המחניים עם כדור, ב"עמודו" עם כדור טניס, בהקפות, קלס, דודס, סיח מגלגל אופניים, הרכבנו טיארות מנייר עיתון ורוגטקות מעץ וגומי. הבנות קפצו בחבל ושרו שירי הלל לילדת הפלא ההוליוודית שירלי טמפל.
מובן שהיו גם פעולות של הנוער העובד, מחנות בזמן החופשות ומשחקי חברה כמו סימני דרך וכו'.
במבט לאחור, הרי שהיינו ילדים מאושרים ותמימים, עם פחות ידע לעומת הילדים של היום, אבל גם לא נחשפנו לכל השלילי שיש באינטרנט ובתקשורת בכלל. ואולי החברות בינינו יותר הדוקה בזכות המשחקים יחד.

ילדי עין ורד, 1947.

"משחקים"

מאת: מיקי אברהם

"בילדותי היינו רוב הזמן מבלים מחוץ לבית. הבית היה מיועד לשינה, לאוכל ולפעמים להכנת שיעורים. הפעילויות העיקריות נעשו בחוץ, שם שוטטנו בדרכי הכפר ברגל, בחולות. כבישים עדיין לא היו.
בחורף העיסוק העיקרי היה סביב השלוליות שנקוו בכל מקום. הייתה שלולית אחת ענקית בקצה בירוביג'אן ממזרח לחצר של מקוב. שם היה אזור שקוע עם אדמה כבדה, וכל שנה המים עמדו בו זמן רב. היינו יוצאים לשיט בשלולית הזאת. איך? גיגית פח עגולה של כביסה שימשה בתור סירה, קרשים שימשו בתור משוטים ואנחנו הפלגנו.
בקיץ חיינו על העצים. בנינו משטח עץ בין הענפים של חרוב גדול בשדרה והיה לנו בית. משם היינו מחליקים על חבל - "אומגה" - באלכסון אל הדשא שבחצר. ועוד שיחקנו ברחוב הקפות, ובפרדסים סימני דרך. ורצנו הרבה, ותמיד ביחד - החבורה של השכונה, בני גילים שונים.
בשבתות של הקיץ נסענו לים. היה חוף ים בשפך נחל פולג - "רק של עין-ורד". המשאית של המושב יצאה מדי שבת לים עם ילדים ובוגרים, ובילינו כמה שעות בחוף. שחינו אל הסלעים שקראנו להם "אי" וכמעט לא רצינו לחזור.
נזכיר שלא רק שיחקנו, גם עבדנו במשק. לפי הצורך עזרנו במשק באיסוף ביצים, בקטיף בפרדס, בניכוש עשבים בגינה. כשגדלנו והצטרפנו לתנועת הנוער היינו באים לפעולות, ושם בין שיחה לימודית לחינוך לערכי העבודה והציונות היינו שרים ורוקדים. מובן - שירי ארץ-ישראל, "שירים רוסיים" וריקודי-עם. ועל זה נוספו מדורות ל"ג בעומר במגרש הספורט עם קפה שחור ותפוחי-אדמה מפוחמים.
איפה היינו נפגשים? מקום "ההתאספות" הקבוע היה הכיכר שלפני הצרכנייה, שם היו עצים, פנסים וספסלים. משם יצאנו להרפתקאות מסוכנות, שדורשות אומץ ותעוזה. למשל, הלכנו לסחוב אבטיחים במקשה של... כמה טעים לאכול לב של אבטיח אדום ישר מתוך הקליפה! אלה היו המשחקים שלנו."
מתוך: בלהה נחמן, 2000, סיפורי עין ורד - שבעים שנה למושב 1930 - 2000, הוצאת מושב עין ורד.


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...



כל הזכויות שמורות למושב עין ורד  |  הוספה למועדפים   |  הפוך לעמוד הבית  |  חזור למעלה

עיצוב: Tween-id

 

לייבסיטי - בניית אתרים